התאבדות בגלל התעללויות בבית

ההורים של אתי סואגן ז"ל התעללו בה מגיל 6.
ביום אחד כשהיא בגיל 13 היא אמרה להורים שלה שאם הם ימשיכו להתעלל בה היא תתאבד ...
האבא אמר אז:" נו יאלללה מי רוצה או צריך אותך לכי לכי ותתאבדי...."
אמא שלה באותו יום בצהריים הביא לה את המכה הראשונה .....
יום למחרת במגירה הסודית של אתי היה לוח שנה מדוייק ומדוקדק כדי שתוכל ליספור את ימי ההתעללות....
כל יום התעללות =====> X אם שניהם התעללו בה X X יום שעבר טוב היה עם האות V
היא הייתה ישנה אצל חברות כדי שההורים לא יתעללו בה אבל אחרי שנה היא בת 14 והיא באה למסיבות לאירועים אפילו לבית ספר מחייכת רוקדת מזייפת את כל הכעס,הכאב,העצב,הבושה שלה לחיוך לנשיקה עם החבר ....
יומיים לפניי "יום הדין" היא נפרדה מהחבר שלה ונתנה הרגשה של פרידה שהיא נפרדת אבל נשארת ....
באותו יום היא חייכה הכל היה סבבה אבל אחרי הצהרייים היא עשתה את זה .....
היא הלכה לבית הספר היא נהנתה והיא הזמינה את כל החברים אליה למפגש ....
כשהם הגיעו היא הייתה תלוייה על וו ופתק על הבטן שלה....
ובפתק היה רשום..
" סליחה חברים אני מצטערת אני פשוט לא מסוגלת ליחיות כואב לי ,רע לי, והחיים נוטים לצידם ......."

שיר שנכתב על הסיפור:

במכתב היה כתוב שנה, שנה שבה היא תחננה את מותה.
שנה שלמה היא בכתה בלילות, שנה שלמה שכאב לה.
שנה שלמה היא רצתה לחיות, להיות, אבל היא לא יכלה יותר...
היא ספרה את הימים, וספרה יום, יום.
הגיע היום המיוחל... היא כהרגלה קמה לבית הספר. היא קיפלה את הפיג'מה,
אכלה ארוחה טובה, נהנתה עם חברותיה ושוב חזרה לחדרה.
ממורמרת ובוכה, בטוחה במעשייה...
"אל תעשי זאת ילדה " קולה הפנימי קורא לה .
היא לקחה חוט עבה, ותלתה אותו על התקרה.
היא לקחה כיסא גבוהה, נעמדה ו...
ההלוויה התקיימה, כולם בכו וזעקו לרחמים.
הילדה כבר איננה... היא לא מרגישה את הכאב הזה מבפנים...
לא בטוח שהיא כאן איתנו, או שלא תחזור לעולמים... אבל איננה לכל החיים!
במכתב היה כתוב שנה. שנה שבה היא תחננה את מותה.
סיפור זה כתבה –חברה של אתי סואגן ז"ל